כולנו חולים.
חלק יגידו שזה מדבק, חלק יגידו שאו שאתה נולד עם זה או שלא תחווה זאת לעולם, אבל אנחנו, כולנו, חולים. אנחנו חולים בבית"ר ירושלים.
וזאת מחלה קשה, באמת, זה להיות שמח ארבעה שבועות וכשאתה חושב שהכל כבר טוב ואתה בדרך הנכונה לאושר אז יבוא איזה מישהו, הפעם ירוק, ויזכיר לך שאתה אוהד בית"ר ירושלים, שזה אף פעם לא יגיע לך בקלות, האושר הזה, כבר 11 שנה זה לא בא לך בקלות.
זה קשה כי להיות אוהד בית"ר זה להיות פסימי בלילה שאחרי הפסד, להגיד שהכל גרוע ושעוד עונה הלכה. ואז לקום אופטימי בבוקר למחרת ולקוות שבמשחק הבא יהיה כבר יותר טוב. ולנצח, ולשמוח ואז להתבדות שוב. זה להכיר כל רגש שקיים בעונת משחקים אחת, ב-10 מחזורים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר בית שמש – אונליין"
אז ביום ראשון הרגשנו מבואסים.
כי מכבי חיפה טובה, באמת. אבל ב-20 הדקות הראשונות בסמי עופר היה נראה שבית"ר יכולה לעשות את זה, היא גם עלתה ליתרון. וזה לא סתם, כי למכבי חיפה יש חלק התקפי מעולה, אבל הגנה רעועה. וברוב המשחקים העונה הירוקים הצליחו להסתיר את זה כי הם אלה שהכתיבו את קצב המשחק, ששלטו בכדור. אבל כשמכבי תל אביב העזה, כשבני יהודה העזה – חיפה ספגה ואיבדה נקודות.
וככה בית"ר פתחה את המשחק הזה, היא תקפה וגילתה את הבעיה ההגנתית של חיפה. אבל במקום לנצל את חולשת ההגנה הירוקה, בית"ר נסוגה אחורה ונתנה למכבי חיפה להכתיב את הקצב. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהקבוצה שכובשת הכי הרבה שערים בליגה תבקיע גם נגדך אם תיתן לה את הכלים, אם תזמין אותה להתקפות – וזה בדיוק מה שבית"ר עשתה במשחק הזה, עשתה ושילמה.
תומר אלקיים (צילום: פרטי)
ויכול להיות שאם שלומי אזולאי בועט 20 ס"מ ימינה עופרי ארד כבר לא מגיע וירושלים צהלה ושמחה, אבל זה לא היה אומר הרבה. כי בית"ר היתה צריכה ללחוץ בכל חלקי המשחק את החלק האחורי של מכבי חיפה, לנסות לגנוב כדורים, לנסות לשלוט בקצב המשחק ולא להסתגר אחורה. אם מישהו בבית"ר באמת מאמין שהוא חלק מקבוצה גדולה, הוא צריך להפנים שבית"ר צריכה גם לשחק כמו קבוצה גדולה נגד היריבות שלה בצמרת, לא להסתגר מאחור ולהעיף כדורים, זו טקטיקה שמעולם לא הוכיחה את עצמה.
ואם ביריבות לצמרת עסקינן, בית"ר עם 1 מ-9 במפגשים האלה. אם אחרי המשחק נגד באר שבע במחזור הראשון היה אפשר להיות מעודדים, ההפסדים למכבי ולחיפה הם כבר דגל אדום בנוגע ליכולת של הקבוצה, גם בפן המקצועי וגם המנטלי. בבית"ר דיברו הרבה על להכין את הסגל הצעיר למשחק מהסוג הזה, אבל יותר מדי שחקנים לא הופיעו ביכולת גבוהה לסמי עופר, הקריסה ההיא נגד מכבי אמנם גדולה בהרבה לעומת ההפסד לחיפה, אבל אין ספק שבית"ר צריכה לשאוף להרבה יותר ל1 מ-9 מול הגדולות אם היא רוצה להשיג משהו העונה.
רוני לוי ומשה חוגג צריכים לקום מחר בבוקר ולשאול את עצמם מה הם רוצים מבית"ר העונה? המאמן הוותיק צריך לשאול את עצמו איך הקבוצה שלו הצליחה לאבד במחצית אחת יתרון לפיגור של שני שערים.
והבעלים? הוא צריך לשאול את עצמו מה המטרות שלו לעונה, כי מספיק היה להסתכל מהיציע כדי לראות את אורי מגבו נכנס בבית"ר בזמן ששחקן כמו מוחמד עוואד לא מקבל דקות במכבי חיפה ולהבין את ההבדל באיכות. בית"ר זקוקה לחיזוק בינואר אם היא רוצה להשיג משהו העונה, היא זקוקה בעיקר לחלוץ. השאלה אם היא רוצה, או שאנחנו בעונת מעבר ובנייה – וזה מה שחוגג צריך לשאול את עצמו, ובכך להתאים גם ציפיות.
תגובות