דעה | משבר מעונות היום – המתווה להחזרת הפעוטות למסגרות החינוך

דעה | אל תחכו לרגע האחרון

חגית פאר, יו"ר נעמת, מציעה מתווה להחזרת מעונות היום לפעילות כבר בשבוע הבא ומבקשת – תנו לנו זמן להתכונן

מאות אלפי הורים מבולבלים נחשפים מדי יום להוראות סותרות, לדיווחים מנוגדים ולהחלטות ממשלה שהיכולת ליישמן לא ברורה. כוונת ממשלת ישראל להחזיר את המשק בהדרגה לשגרה מבורכת – משבר הקורונה הינו משבר בריאותי חמור, אך דומה שאנושה לא פחות היא הפגיעה הכלכלית שאינה פוסחת על אף משפחה בישראל. בהקשר זה, לא ניתן להפריז בחשיבות חזרתם המהירה של מעונות היום לגיל הרך לפעילות סדירה, תחת הנחיות ברורות של שגרת קורונה. למעלה מ-120 אלף פעוטות בגילאי 0 עד 3 פוקדים בימי שגרה את מעונות היום המפוקחים של ארגונים חברתיים דוגמת נעמת, ויצ"ו ואמונה. מספר זה אינו כולל פעוטות רבים נוספים שפוקדים את המעונות והגנים הפרטיים. בעוד לתלמידי בתי הספר נמצא פיתרון, ולו חלקי, הפעוטות נשארים בבית והם לא לבד – איתם מאות אלפי הורים שנפגעים פעמיים, פעם אחת בכך שלילדים אין מסגרת ופעם שנייה בכך שדווקא בתקופה כלכלית קשה זו, רבים מהם מנועים מלצאת לעבודה ומצווים להישאר עם הקטנים בבית.

 הורידו את האפליקציה של "כל העיר בית שמש" – אנדרואיד

 הורידו את האפליקציה של "כל העיר בית שמש" – אייפון

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר בית שמש אונליין2"

 "כל העיר בית שמש" בפייסבוק

תפקידנו באירוע לאומי קשה זה אינו רק להמתין להחלטות ממשלה אלא לפעול בעצמנו בכדי לייצר מתווה לחזרה מהירה לפעילות. זו אחריותנו הערכית והלאומית למדינת ישראל, להורים, לפעוטות ולמטפלות שלנו שהוצאו לחל"ת כפוי. לכן, הצגנו כבר לפני שבועיים למשרד האוצר מתווה מקצועי ברור, שגובש על ידי הצוותים המקצועיים שמפעילים את מעונות היום, מתווה שיבטיח חזרה מהירה אך לא פחות חשוב מכך בטוחה של הפעוטות למעונות המפוקחים. לא חיכינו לממשלה מכיוון שידענו שבישראל כמו בישראל – ההחלטה תגיע ברגע האחרון ואחריותנו להיות ערוכים לכך מבעוד מועד.

חגית פאר (צילום: ישראל מלובני)

עד לרגע זה, פחות משבוע לחזרת המעונות לפעילות על פי החלטת הממשלה, לא האוצר ולא משרד הבריאות אישרו את המתווה שהוצע. המשמעות היא שבכל יום שעובר הסיכוי לפתוח כמתוכנן את המעונות ביום ראשון הולך וקטן, שכן מרגע אישור מתווה החזרה, מפעילי המעונות זקוקים לשלושה ימי היערכות שיאפשרו פתיחה מסודרת ותקינה מבחינה בריאותית שלהם. עלינו לוודא הפרדה בין הכיתות השונות במעונות, לגייס מחדש מטפלות שהוצאו לחל"ת ורק את אלו מהן שהחזרה אינה מסכנת אותן או את הפעוטות בריאותית, על הממשלה להגדיר לנו סדרי עדיפויות בקביעה מי מהפעוטות יחזרו למעונות כבר עכשיו ומי רק בהמשך (שכן החלטת הממשלה מדברת על חזרה הדרגתית). במילים אחרות – על הממשלה לאשר לאלתר חזרת המעונות לשגרת קורונה.

ממשלת ישראל, משרד הבריאות, משרד האוצר – תנו לנו לחזור לעבודה ביום ראשון. אין דבר בעולם שהמטפלות שלנו רוצות יותר מאשר לחזור לחבק ולטפל בפעוטות ובכך גם לשחרר את ההורים לפרנסתם. ישנה תוכנית – תאשרו אותה עכשיו ויחד איתה את התקציבים הדרושים להפעלתה. ענף מעונות היום המפוקחים היה על סף קריסה עוד לפני משבר הקורונה, אל תקריסו אותו לחלוטין ואיתו את המשק כולו. אל תחכו לרגע האחרון במוצ"ש רק בכדי לגלות שהחלטתכם אינה ניתנת ליישום. התוכנית מוכנה – עכשיו תוציאו אותה לפועל.

דעה | מעונות היום לגילאי 3-0 לא יוכלו לחזור תחת מגבלות הקורונה

יערה שילה, מומחית לגיל הרך ממכללת אפרתה, מייסדת חינוך מלידה, מציפה את הקשיים ומציעה פתרון – העברת האחריות לשלטון המקומי

הכרזת ועדת השרים על חזרה לשגרה של מערכת החינוך בכלל ובפרט של מערך הגיל הרך (גילאי לידה עד 3) הכתה גלים בקרב צוותי מעונות היום. בזמן הזה, יותר מתמיד, נראה שהשטח זועק את הקריסה המתמשכת. בעוד שמשרד החינוך הוציא מתווה מסודר וברור, והשלטון המקומי ביחד עם מערכת החינוך חוזר לשגרה בתנאים מגבילים, במסגרות גילאי לידה עד 3 אין כך פני הדברים.

המסגרות הפרטיות, המהוות 77 אחוזים, וקל וחומר המסגרות הציבוריות, שבהן נמצאים 23 אחוזים מהפעוטות, אינן נחשבות למוסדות חינוכיים. למסגרות הציבוריות יש כמה גופים אחראים – משרדי ממשלה שונים והשלטון המקומי, דבר שמקשה על הטיפול. למסגרות הפרטיות אין שום גוף ציבורי שאמור להנחות אותן כיצד להתנהל במצב החדש. גם השלטון המקומי אינו מסוגל לתת מענה לגילאי לידה עד 3. שגרה לצד הקורונה מצריכה משאבים חדשים. רשויות חזקות כגון תל אביב יכולות לתת איזה שהיא התייחסות, אבל רשויות עניות ומרובות ילדים ביחס לכמות האוכלוסייה, כמו עיריית ירושלים, לא תוכל להתמודד ללא סיוע ממשלתי. לאחר חקיקת חוק הפיקוח נוצר מצב של מעורבות מצד השלטון המקומי וגם כאן נוצר פער בין הרשויות השונות.

מערך מעונות היום, מסגרות לגילאי לידה עד 3, הוקם במדינת ישראל על מנת לתת מענה ל"אמהות עובדות" לעודד תעסוקת נשים. מכך נולד עיוות היסטורי שילדים אינם ברי חינוך אלא טיפול בלבד.

שאלות רבות עולות וכך גם חרדה וחשש בקרב הורים ומפעילים כאחד. כיצד יחזירו את הגילאים הללו ומי ייקח אחריות על שלומם וביטחונם של הילדים, הצוות?

רוב נשות הצוות במעונות היום הן מבוגרות ונמנות על קבוצת האוכלוסייה בסיכון של נגיף הקורונה. כמו כן, כוח האדם במחסור תמידי זה כבר למעלה מ-5 שנים. מאז רפורמת הסייעת השנייה המחסור אף החריף, ויצר מצב שבו כל אחד יכול להתקבל לעבודה וכוח האדם האיכותי לרוב עוזב לאחר זמן קצר מפאת תנאי השכר הירודים.

יערה שילה, מומחית בגיל הרך מכללת אפרתה (צילום: ראובן קופצ'ינסקי)

בירושלים המצב קשה אף יותר, מכיוון שאחוז החולים פה גבוהה יותר משאר הארץ וסכנת ההידבקות גבוהה. ההפרדה שנעשתה עד עתה בין השכונות השונות תתבטל מכיוון שעובדות שנמצאות בשכונות עם אחוזי תחלואה גבוהים מגיעות לעבוד באזורים עם אחוזי תחלואה נמוכים.

המחנכות לשנת ינקות (מטפלות) הוצאו לחל"ת, ובהיעדר תנאים ושכר ראוי, רבות מהן זלגו לעבודה אחרת כגון קופאיות. דווקא בזמן שיהיה צורך להגדיל את כוח האדם בעקבות דרישות משרד הבריאות, המחסור יגדל עוד יותר. מסגרות פרטיות רבות הודיעו כבר על סגירת שעריהן.

שאלה נוספת היא מי ייתן הדרכה רגשית על איכות הטיפול בילדים. כידוע ילדים בגיל הרך זקוקים למגע והוא חשוב מאוד להתפתחותם. כיצד עם מסיכה והגבלות ניתן יהיה ליצור קשר מיטבי? יש מנהלות מעון ומדריכות חינוכיות טובות, אולם המערכת לא משתפת אותן בקבלת ההחלטות, וקולן נאלם ונעלם.

למדתי מפרופ' פנינה קליין: "קשר של אהבה לילד פותח למעשה את השער מבחינת הכנת תנאים מתאימים לפיתוח שכלי של הילד", אבל מעבר לשער יש צורך הכנסת תכנים חינוכיים. המחנכות הללו (מטפלות) אוהבות ומסורות לילדים, ועצוב לראות את הניצול של אותן עובדות מסורות ושקופות שנושאות את האלונקה על גבן וליבן.

זו הזדמנות של השלטון המקומי לקחת אחריות על הגילאים הללו, ולבקש במסגרת התקנות לשעת חירום שמשרד החינוך ייקח אחריות, בתקווה שהזמני ייהפך גם לקבוע. זה הרגע הנה באה השעה…